את כולנו לימדו, בשלב כזה או אחר שהזמן מרפא הכל, פצעים, מכאובים, פגיעות רגשיות, "עד החתונה זה יעבור", ככה אמרו לנו וכך אמרנו לאחרים, לעיתים עם המון כוונה ולעיתים בצחוק או בציניות. ואכן לזמן יש יכולת ריפוי, חוויות חדשות מחליפות בזיכרון חוויות ישנות שנשכחו, פצעים הגלידו ולא נותר מהם סימן ומכאובים חלפו.
אך גם כולנו יודעים, בסתר ליבנו שישנן פגיעות שהזמן אינו מרפא אותן. לרוב, נכנה אותן "טראומות". הילד שננשך על ידי כלב או נשרט על ידי חתול יזהר ויחשוש מהם, או מבעלי חיים בכלל. האדם המבוגר, שהחליק באמבטיה, יישמר בכל צעד שיבצע מאותו הרגע, ואם אנחנו פוחדים מהליכה בדרך מסוימת, תמיד נבחר בדרך האחרת שמגיעה לאותו המקום. כאלה הן הטראומות.
בעבודה מול נפגעי עבירה, הטראומה היא נקודת ההתחלה לכל סיפור שמגיע למשרדי. אלא שבמקרה של הטראומה של נפגעי העבירה, החשש אינו מבע"ח, או מסכנה האורבת בבית או ברחוב, אלא מפגיעה מבני אדם. נפגעי עבירה עשויים לפתח לקויות ביחס שלהם כלפי אנשים אחרים בשל הפגיעה שחוו. אותם, ואת הפגיעה שלהם הזמן כנראה לא ירפא, הם בטראומה, הם תמיד יזהרו ממי שמזכיר להם את הפוגע, וזה יכול להיות כל אדם, או כל מקום העשוי להזכיר להם את הפגיעה. וכשלעיתים קרובות הפגיעה מתרחשת במקום מוכר, בעבודה או בבית, וכשהמעשה שהוביל לפגיעה יכול להיות מעשה יומיומי, קניות, עבודה במשרד, אירוע משפחתי, הרי שכל אלה הופכים לאירועים ופעולות שנפגע העבירה ינסה להימנע מהם מעתה והלאה.
נ' היא נפגעת עבירה, היא הגיע אליי לאחר שבמהלך עבודתה בתחנת דלק, אותה ביצעה כמו הרבה חיילים משוחררים עבור מענק "עבודה מועדפת", היא נפלה קורבן לתוקף, נהג מונית שעצר במקום, שהעיר לה, עקב אחריה ופגע בה. את הפגיעה ב-נ' אפשר לחוש מן הפגישה הראשונה. אבל, על אף הפגיעה בה, נ' נותרה נערה ואישה אמיצה, היא לא חששה למסור למשטרה את כל הפרטים ואף לאסוף בעצמה ראיות. משפחתה תמכה בה ויחד הם פנו אליי ולשמחתי הייתי שם כדי לסייע לנ' במסע הצודק שלה.
למזלה של נ' הייתה בה כבר בתחילת המסע את התבונה, להבין שהזמן לא ירפא ולכן במקום בו הזמן לא מרפא נדרשים מעשים שיעזרו לתקן, עבודה עצמית, תרגול והרבה תמיכה וסיוע מהסובבים. וכך היה, אלא שמה שנ' לא שיערה בנפשה הוא שעל אף שהאירוע מתועד, ועל אף שעדותה מפורטת היא נדרשת לגייס אליה את רשויות החוק והמשפט לצידה, וזו לא משימה פשוטה מסתבר.
רשויות החוק היו שם עבור נ', אבל צירוף מקרים, אוזלת יד, ובעיקר סדרי עדיפויות, כנראה, יצרו מצב בו עניינה של נ' נותר ללא מענה במשך תקופה ארוכה, ארוכה מדי. כאן נ' כבר כמעט ונואשה. כבר לא היו לה את הכלים להתמודד והיא נזקקה לעזרתי. פניות חוזרות ונשנות שלי, העברת חומרי חקירה ותזכורות בלתי פוסקות התקיימו במהלך השנתיים בהן ליוויתי את נ' עד לקבלת הבשורה הנכספת – הוחלט להגיש כתב אישום כנגד הפוגע. ופתאום בפעם הראשונה, ראיתי את נ' בהקלה עצומה – כמו משא עצום שירד מכתפיה הצנומות. הגשת כתב האישום סימלה עבורה את התמיכה של מדינת ישראל, של הפרקליטות ושל המשטרה בה. ובעיקר נתנה לה תקווה שהמסע שהחלה בו לפני שנתיים לא היה לשווא, והנצחון הענק הוא לגמרי שלה. הוא שגם שיעניק כוחות מחודשים להתייצב מתישהו בבית המשפט, להישיר מבט לשופטת ולספר לה הכל. וכשזה יקרה, עין לא תישאר יבשה. את זה אני כבר יכולה לדעת.
אז נכון, הזמן אולי לא ירפא את נ', אבל בכוחי היה לסייע לה, לתת מזור לקשייה, וכתב האישום שהוגש נגד הפוגע הוא עוד נדבך בעבודתה הקשה של נ' להתמודד עם הפגיעה שחוותה. אני שמחה שכולתי להיות שם עבור נ' ועבור נפגעי עבירה נוספים בהם טיפלתי לאורך השנים, להקל במעט על קשייהם ולעזור להם להשתחרר, אפילו בקמצוץ, מהפגיעה שחוו.
לי אין ספק שסיום עניינה של נ' כפי שהסתיים לא יכול היה להתאפשר ללא עורך דין פלילי בעל ניסיון שיודע כיצד מתנהל תיק חקירה הן במשטרת ישראל והן בגופי התביעה השונים, יודע למי להפנות פניות, אל מי להעביר חומרים, היכן להגיש תלונה אם צריך, ובעיקר כיצד לתת מענה רגיש ומסייע לנפגע העבירה.
מידע אודות זכויות נפגעי עבירה ראו במאמרי – ייצוג נפגעי עבירה.
אולי יעניין אותך לקרוא גם על – פיצויים לנפגעי עבירה.
