האם כל מריבה אלימה בין בני זוג חייבת להסתיים בתיק פלילי?

הפעם אתחיל מהסוף – הסיפור של ניסים (שם בדוי כמובן) לא הסתיים כפי שייחלתי, כפי שחשבתי שנכון וצריך היה להסתיים. ניסים שילם את מחיר העומס המשפטי השוחק ואת העדר הגמישות של רשויות האכיפה לפתור את ההליך בפטור מהליך פלילי ומבחינתי מדובר באכזבה.

וכשתיקים בהם אני מטפלת מסתיימים לא כפי שרציתי, אני בודקת שוב את מהלכיי ושואלת את עצמי האם עשיתי את הכי טוב שלי? האם יכולתי לנווט אחרת את התהליך?

יכול להיות שאתם תחלקו עלי ותחשבו שניסים בכלל קיבל עונש קל מידיי ושיאמר תודה אבל מבחינתי גם העונש שנגזר עליו (מאסר על תנאי בלבד) הוא כבד מנשוא כשנלווית אליו הרשעה שאינה מוצדקת.

הסיפור של ניסים

ניסים בחור צעיר עלה לארץ בגפו לפני שנים, ללא גב או עורף משפחתי תומך, השתלב פה, השלים לימודיו האקדמאיים, הכיר את פרידה ותוך זמן קצר התחתנו והפכו להורים לילד יפייפה ומתוק.
לאחר הלידה החלו חיכוכים וויכוחים בין ניסים לפרידה. ויכוחים "רגילים" כאלה שנסובו על עזרה בבית, על שעות שינה וגם הקשיים הכלכליים שנכפו עליהם לא הקלו עליהם. ניסים ופרידה חשבו להתגרש אבל מחיר פירוק המשפחה על כל השלכותיו היה מורכב אז הם "התרגלו" למצב המורכב בו היו והמשיכו בחייהם (מבלי להיעזר באיש מקצוע) כשאחת לכמה זמן פרץ ביניהם עוד ויכוח שהסלים עד שפעם אחת ניסים אפילו הזמין משטרה בחששו מפרידה.

חלפו מאז כשנתיים, ניסים פוטר מעבודתו ופרידה הרגישה שכל עול הפרנסה נופל על כתפיה ויחסי השניים התערערו עוד יותר.

ערב אחד, לאחר מריבה קולנית, עזב ניסים את הבית ויצא לשכנים, פרידה הודיעה לו כי אם הוא יוצא אין לו בית לחזור אליו וכך היה. בשעת חצות כשדפק ניסים בחוזקה על דלת הבית סירבה פרידה לפתוח לו את הדלת במשך דקות ארוכות עד אשר התרצתה וכשהואילה בטובה להכניסו הבהירה לו מה היא חושבת עליו והטיחה בו עלבונות קשים מנשוא.

ניסים לא התאפק ודחף אותה בזעמו והיא לא נשארה חייבת ותקפה גם היא אותו וכך הסלימה המריבה הוא הלם בה היא הלמה בו. למרות זאת עוד באותו ערב התפייסו והלכו לישון ביחד.
כעבור כמה ימים, שוב פרץ ויכוח והפעם פרידה החליטה לממש את איומי הפרידה והלכה לייעוץ אצל עו"ד לענייני משפחה. ועוד באותו יום, כך בעצת עוה"ד, גם הגישה תלונה נגד ניסים הנוגעת למריבה הקודמת ותוצאותיה ואף צילמה עצמה עם סימני המטומות שצצו על גופה.

וככה נסים זומן למשטרה והוגש נגדו כתב אישום המייחס לו תקיפה הגורמת לחבלה של ממש, נסים הסביר שמדובר היה בתקיפה הדדית, הכחיש כי הוא גרם להמטומות ומנגד הצביע על גופו שהיו בו סימני שריטות וחבלות. אבל את התביעה זה לא עניין. התיק שנפתח נגדה בחשד לתקיפת בן זוג נסגר ואילו נגדו, ורק נגדו, הוגש כתב אישום המייחס לו תקיפה הגורמת חבלה של ממש.

ההליך המשפטי

קראתי את חומרי החקירה ולא האמנתי למראה עיני. מייד ריכזתי שלל של טענות עובדתיות ומשפטיות מתוך כוונה לנהל את הגנתו של ניסים הכי טוב שניתן. "זהו תיק שצריך לנהל עד לזיכוי", חשבתי לעצמי. אך לפני שיצאנו לדרך הזמנתי את ניסים לפגישה במשרד, רציתי לדעת מה מצבם נכון להיום? והסתבר לי שניסים לא רק שמצא עבודה טובה ויציבה אלא שחרף הגירושין הם שוב התפייסו והשלימו ושבו לחיות בביתם ביחד כזוג לכל דבר ועניין.

ומה תרצה לעשות במשפט שאלתי?

ניסים לא רצה לנהל הליך פלילי. ניסים לא רצה לחבל בתהליך השיקום הזוגי ומצד שני גם לא רצה להודות בתקיפה חד צדדית כפי שנוסח כתב האישום.

אז מה עושים?

פניתי לתביעות ביקשתי מהם שישקלו את ביטול כתב האישום לאור נסיבותיו הייחודיות של התיק ובמיוחד לאור תקנה 4 לתקנות שרות המבחן שמאפשרות קבלה של חוות דעת מצבית לבחינת האפשרות להימנע מהליך פלילי. הצגתי להם מספר לא מבוטל של מקרים דומים שהסתיימו בהסדרים יצירתיים שסופם היה ביטול האישום בנסיבות המתאימות כששיקולי הצדק מקבלים את הבכורה לפי תקנה 4 הנ"ל וביקשתי להפעיל את אותו רציונל גם במקרה של ניסים. עוד הסברתי שניסים שבוי של נסיבות המצב וגם האינטרס הציבורי זועק את ביטול כתב האישום והמרתו בהליך שיקומי תחת פיקוח ומעורבות של שירות מבחן. סורבתי.

אז הגשתי בקשה ליועמ"שית לעיכוב ההליכים המשפטיים, שטחתי בפניה את מלוא הטענות כולל ציינתי שמתקיימים בעניינו של ניסים טעמים יוצאי דופן שנובעים מנסיבותיה המיוחדות של העבירה וכן נימוקים אישיים מיוחדים. האמנתי שבקשתי תתקבל. בקשתי נדחתה.

פניתי שוב לתביעות בבקשה שישקלו את סיום ההליך ללא הרשעתו. סורבתי שוב אך הוצע לניסים לסיים את עניינו בעונש של מאסר על תנאי בלבד.

מצב ביש.

מצד אחד הציעה לי התביעה לסיים את התיק בעונש הנחשב לעונש קל כשמדובר בעבירות אלימות במשפחה, שמשקלל בתוכו את נסיבות העניין, חלוף הזמן ואת טענותיי מצד שני התקשיתי להתעלם מתחושת חוסר הצדק ובעיקר מחוסר האונים.

אך דווקא לניסים היה ברור שהוא לא ינהל פה משפט. חלפו שנתיים מאז אותו ארוע, המצב בינו לבין פרידה יציב והוא לא התכוון לנהל הליך פלילי שיגרור אותה להתייצב בבית המשפט ולעבור חקירה נגדית צולבת על ידי. ניסים הותש ולא רצה אפילו להילחם על האפשרות לביטול הרשעתו, "די בואי נסיים עם זה ביקש" והחליט לקבל את הסדר הטיעון.

וכך לצערי, שילם ניסים את מחיר "עוצמת המערכת". שנתיים של סבל מבחינתו הסתיימו בתחושת עייפות וחמיצות.

לצערי, גם אצלי. את התיק של ניסים היה ראוי ונכון לבטל , מה שרשויות האכיפה סירבו לעשות, וחבל.

ומה דעתכם?