ש' הוא לקוח מיוחד במשרד. את זה הבנתי כבר מאותה שיחת הטלפון הראשונה, לפני כשנתיים וחצי בשעות הבקר המוקדמות, שבה סיפרה לי אחותו של ש' כי אחיה נעצר וביקשה שאגיע בדחיפות לדיון. כשהגעתי לבית המשפט פגשתי בהוריו ובאחותו שנראו כל כך זרים למקום, כאילו תלשו אותם מחייהם הנוחים. ובתשאול מהיר הבנתי שש' הוא אדם מיוחד, אחר עם מוגבלות קוגניטיבית חריפה, שזקוק להכוונה ולתמיכה כמעט בכל תחומי החיים, ועתה מסתבר כי גם בתחומי האהבה.
ש' היה בחור עדין ונעים, צעיר, שחצה את גיל 30, שחוץ משגרת בית ועבודה במפעל ייצור, גם חיפש זוגיות ואהבה, בדיוק כמו כל אדם. אך בשל קשייו החברתיים והמבוכה שלו ממפגשים עם אנשים חדשים בחייו, חיפש את מבוקשו רק באתרי הכרויות באינטרנט. אבל, וכאמור בשל תפקודו הגבולי והמונמך, כלל לא הבין שאחת משיחות ההכרות שעשה היתה עם סוכנת משטרתית שהתחזתה לקטינה. הוא חשב בשל מוגבלותו השכלית שמדובר במעין משחק תפקידים שכזה.
וכאן המקום לציין כי ש' לא נמשך לקטינות, לא חיפש את אהבתן אך מצד שני גם לא הבין מה הבעיה אם הסוכנת המשטרתית "הקטינה" מעוניינת בו? ומכאן הבעיה.
ש' אמנם שוחרר ממעצרו, אך הוגש נגדו כתב אישום. מבחינת מערכת המשפט ש' היה כשיר לעמוד לדין ועמדת הפרקליטות היתה למיצוי הדין עמו כאילו מדובר באדם "רגיל" ללא כל מגבלה, כי לטענת הפרקליטות ש' ניסה לפתות קטינות מתוך משיכה מינית אליהן ועל כן עמדת הפרקליטות היתה לשלוח אותו למאסר ארוך וממושך שלא יפחת מ 20 חודשי מאסר, לא פחות.
איך זה יכול להיות? שאלתי? האמנם האינטרס הציבורי הוא לגזור מאסר ארוך ומכביד למי שלא מעד מעולם בכל מצב? מבלי להתייחס לנסיבות הקונקרטיות של המקרה? מבלי להסתכל לש' בעיניים ולהבין את הרקע למעשיו?
הסבריי כי ש' אינו אדם רגיל אלא אדם מונמך קוגניטיבית, שלא היה ער לחומרת העניין ועובדה שלא ניסה לכפות את המשך השיחה עם הסוכנת המשטרתית כשזו הודיעה שאינה מעוניינת בהמשכה, והוא מעולם גם לא חזר על שיחות כאלה עם אחרות, לא עזרו והפרקליטות נותרה בעמדתה.
לצערי, הפרקליטות לא הצליחה לקבל את זה שש' שייך לאוכלוסייה המוכרת כאוכלוסיית ה"כמעט". כלומר כמעט נורמטיביים וכמעט מפגרים. המשמעות היא כי בתפקודם הגבולי מצליחים אנשים כדוגמת ש' לתפקד "נורמלי" הרבה בזכות משפחה וסביבה עוטפת, אך מתקשים לקבל את הפער שבינם לבין האחרים ולא מבינים מדוע הם לא באמת משתלבים בחברה כשהם תופסים עצמם כשווים בין שווים. מכאן נוצר התסכול שלהם המוביל אותם לא פעם לחוסר אונים, לחוויית דחיה ולעיתים להתנהגות עוברת חוק. ואוכלוסייה זו זכאית ל"תיווך" העניין ולהקלות.
לי היה ברור שכאן צריך לפעול אחרת. רתמתי את ש' להליך טיפולי במרכז ייעודי לטיפול בעוברי חוק נורמטיביים. שכן, עונש של מאסר מאחורי סורג ובריח, כדרישת הפרקליטות, לא באמת יהלום את האינטרס הציבורי אלא ינציח התנהגות עוברת חוק לאדם שלא מעוניין לעבור על החוק אך נעדר כלים ומיומנות להתנהגות אחרת.
וש'? נרתם לראשונה בחייו, להליך טיפולי ושיקומי מפואר במשך שנתיים וחצי, אשר במהלכו פיתח מיומנויות חברתיות, התחזק הביטחון והדימוי העצמי שלו, והוא רכש כלים להתמודדויות במצבי משבר ועוד.
למזלנו העניין של ש' נדון בפני אחת השופטות המקסימות והרגישות שיש שהבינה גם היא היטב את המצב ובסופו של יום, למרות דרישת הפרקליטות להשית על ש' מאסר ארוך וממושך ועונשים נלווים (כפי שבד"כ גוזרים על נאשמים בעבירות דומות), אימצה את בקשתי לסטות ממתחם העונש ההולם וגזרה עליו עונש שיקומי, כלומר המשך טיפול למשך שנתיים נוספות. לש' יש עוד דרך ארוכה לעבור אבל אני מאמינה בו בכל ליבי.
