- עו"ד עידית רייכרט
ביטול כתב אישום משמעתי לשוטר | ייצוג שוטרים ועובדי מדינה
כמעט איבד את הכל עד שהמערכת עצרה והקשיבה
הסיפור של אחיקם (שם בדוי כמובן) – שוטר ותיק ומוערך, הוא סיפור על שוטר מצטיין שמצא עצמו נאשם בבית הדין למשמעת בגלל שגיאה קריטית שסופו בהחלטה נדירה של תביעה הגונה לבטל את כתב האישום. אספר לכם איך קרה הדבר.
היום שבו אחיקם התמוטט
אחיקם, לא "ילד" הוא אחד מן השוטרים שפיצחו חקירות מורכבות במרבית שנותיו כחוקר רציני, הכרתי אותו עוד מימיי בפרקליטות כאחד השוטרים הערכיים, וכשהוא היה מגיע להעיד בבית המשפט היה זוכה לכבוד והערכה מקיר לקיר.
אחיקם הוא אחד כזה שכל מפקד רוצה אצלו בתחנה: מסור, חרוץ, עדין. ולכן כשלקראת שחרורו מן השירות הארוך ביקש לעצמו תפקיד פחות מבצעי נעתרו מפקדיו מייד והעבירו אותו להיות רכז חקירות באחת מתחנות המשטרה. ברור שאם היה מעלה על דעתו שזה מה שיביא אותו להסתבכות פלילית היה בוודאות מעדיף להמשיך לסכן את חייו עד תום השירות.
כשאחיקם ראה לראשונה את כתב האישום ששמו התנוסס עליו הוא כמעט התמוטט. התייסר, לא האמין – עבורו זה לא היה רק מסמך זו הייתה תחושה שהקרקע נשמטת.
האישום חמור – אבל על זה להעמיד לדין?
בכתב האישום שהוגש נגדו לבית הדין למשמעת, הואשם אחיקם בעבירות של ניגוד עניינים ושימוש לרעה בכח המשרה רק משום שמסר מידע לגיטימי מתוך המרשם המשטרתי, (מידע שמותר היה לו למסור מתוקף תפקידו) לקרוב משפחה שלו, שבא על מנת לקבל את המידע כדת וכדין ככל אזרח שמבקש זאת. אלא שהטעות של אחיקם היתה שבמהלך הפגישה מסר לו גם מידע לגבי ילדיו (של המבקש) ששמם נזכר בתיק.
על השגיאה הזו – הועמד לדין!
הניסיון לימד אותי – כשתיק צורח "אכיפה בררנית" יש מה לעשות.
קראתי את כתב האישום, שורה אחר שורה, ולא האמנתי, בחיי שהתביעה הגזימה: גם בתיאור העובדתי ובעיקר בבחירתה בניתוב ההליך. אחיקם הועמד לדין בבית הדין למשמעת (ולא בפני דן יחיד) וזה חמור מדי ביחס לטיב האירוע ובהשוואה למקרים קודמים שטיפלתי בהם. שם, במצבים חמורים פי כמה, לא הועמדו שוטרים לדין משמעתי. היה ברור לי מה אני עושה.
הפגישה במטה הארצי – ביטול כתב האישום
למרות שהוגש כבר כתב האישום הגעתי לירושלים לפגישה שהיא מעין שימוע בדיעבד. התובעת היתה קשובה, פתוחה, מקצועית, הקשיבה קשב רב לטיעוניי והבטיחה לשקול אותם בכובד ראש. יצאתי אופטימית, אחיקם פחות.
וכמה ימים אחר כך אכן, קיבלנו את הבשורה המשמחת: התביעה מקבלת את מלוא הטענות שלנו, ובמקרה הזה מה שנכון וצודק הוא ביטול מלא של כתב האישום ולפני שההליך בכלל מתחיל וניתובו לערכאה פנימית בתוך המשטרה.
ומה אפשר לקחת מהסיפור הזה?
הסיפור של אחיקם הוא תזכורת לכך שגם אנשים נורמטיביים מסתבכים ועולם חרב עליהם, הוא עדות לכך שגם במערכות גדולות, עמוסות ולחוצות יש מקום לאנושיות, שאפשר להחזיר לאדם את שמו הטוב, גם אחרי שהכתם כבר נגע בו . המערכת אולי מסורבלת, אבל לא אטומה וכשמניחים בפניה את כל התמונה היא מסוגלת לתקן וגם הליך שנראה מאיים וקשיח יכול להסתיים כבר בתחילתו, או עוד קודם לכן אם מציגים את הנתונים הנכונים ויודעים איך לרתום את המערכת לטובת הנאשם.
ואולי, מעל הכול, זה סיפור על רגע נדיר שבו משפט מוסר וצדק התלכדו לפתרון ראוי ומאוזן.
