ג'ואי (שם בדוי) הוא חייל בודד אותו אימצה משפחה חביבה וערכית מקיבוץ מרוחק בצפון הארץ. בקיבוץ מקבל ג'ואי דירה, מתערה בחיי החברה והתרבות בקיבוץ ומשתלב במקום עבודה יציב וקבוע ימים בהם הוא אינו בצבא על מנת שיוכל לכלכל את עצמו.
כחלק מעבודתו בקיבוץ, ג'ואי אחראי על בני הנוער בחטיבה העליונה ומבלה איתם בשעות הפנאי ובפעילויות שלהם מחוץ לשעות הלימודים ומערכת הלימודים הקונבנציולנית. ג'ואי הופך להיות אוזן קשבת לבני הנוער ומדובר בקשר שהוא כמעט ללא מרות והם מוצאים בו חבר בוגר.
באחד הערבים התכתב ג'ואי עם אחד הנערים בהתכתבות הומוריסטית באמצעות האינסטגרם, התכתבות שלו היתה נכתבת בין שני חברים שאין ביניהם מרות, לא היתה מעוררת לסערה – אולם אותו נער שנפגע מדבריו של ג'ואי, הלין על כך בפני אימו, המעורבת בניהול ענייני הקיבוץ, ולכן זו עירבה את מנהלי הקיבוץ הרלוונטיים. בקיצור – האירוע התגלגל ויצא משליטת כל המעורבים בו והביא להפסקת עבודתו של ג'ואי בקיבוץ ולהרחקתו מהקיבוץ.
השלכות הדבר עבור ג'ואי החייל בודד, שהינו ללא אמצעים או קשרים, היא הפסקת יכולתו של ג'ואי לכלכל את עצמו. ואם לא די בכך, מעל ראשו של ג'ואי עומדת חרב כבדה של תלונה במשטרה בשל חובת הדיווח ובנוסף השיח סביב האירוע גם איים לפגוע בקשריו החברתיים שעוד נותרו לו. ג'ואי הפך לצל של עצמו.
בשלב הזה, הוריו המאמצים של ג'ואי פנו אליי על מנת שאסייע להם בהתנהלות מול הקיבוץ. מיד הבנתי שבשלב שבו מצויים הדברים נדרשת רגישות ויצירתיות על מנת לשמור על ג'ואי מפני התדרדרות העניינים לכדי חקירה פלילית במשטרה, ומנגד השארת פתח על מנת לאפשר לו לחזור לחיי הקהילה בקיבוץ.
פניותיי לקיבוץ, וליתר הגורמים המעורבים, נעשתה בדיסקרטיות ומתוך מטרה לייצר שיח, ולהביא לפתרון מחוץ לחוק העונשין ובית המשפט. סברתי כי בשיח שכזה ניתן ליישב את הדברים, גם אם לא יימצאו הסכמות במקומות מסוימים. פניותיי, גם אם היו חריפות לעיתים, הועילו ונמצא בין הצדדים מתווה שיאפשר את השארתו של ג'ואי בקיבוץ, יביא לעצירת ההתדרדרות ביחסים בין ג'ואי לקיבוץ ובהמשך גם לשיקום הפן החברתי שנבע מעצם הסכסוך.
בסופו של יום, לאחר שיח אינטנסיבי, התכתבויות, ומפגשים, הצלחתי להוביל את הקיבוץ למקום אליו כיוונו – השארתו של ג'ואי בקיבוץ, התחלת תהליך, בשיתוף גורמים נוספים, שיאפשרו את השתלבותו מחדש של ג'ואי בחיי החברה בקיבוץ, ובתקווה שההסכמות הללו יביאו את כל הגורמים לחזור את המסלול בו היו קודם לכן.
סיום עניינו של ג'ואי כפי שהסתיים לא יכול היה להתאפשר ללא מעורבות של עורכת דין פלילית בעלת ניסיון שיודעת להפנות את האדם שפונה אליה למסלול המתאים לו, שייטיב איתו, לא רק בפן המשפטי, אלא גם להמשך חייו, בכל כיוון שיבחר. הותרת ג'ואי, ומשפחתו המאמצת, ללא אדם שישמש להם פה מול הקיבוץ, וגורמים מעורבים נוספים, היה יכול להביא, במקרה הטוב, להותרת מצבו במקום אליו הגיע, ללא אופק לשיפור מצבו, ובמקרה הרע, ייתכן שעניינו היה מופנה לטיפול המשטרה, ואולי אף המשך שהותו בקיבוץ הייתה מוטלת בספק.
