רופא במשמרת לילה, תלונה אחת – וקריירה על סף התמוטטות

יש תיקים שאני יודעת מייד שהם יישארו איתי זמן רב. כך גם סיפורו של ד"ר עופר (שם בדוי), רופא צעיר שבנה את הקריירה שלו בעשר אצבעות, עד שרגע אחד איים למחוק הכל.

החלום שהפך לסיוט

עופר גדל במשפחה "מורכבת", תמיד היה הילד החכם והשאפתן. סיים לימודי רפואה במאמץ כמעט על אנושי עבד לילות, מימן את עצמו, למד תוך כדי חיים והתחתן. כשהתקבל להתמחות באחת המחלקות היוקרתיות בארץ, כולם חגגו איתו. זו לא הייתה סתם קבלה להתמחות, זה היה כרטיס כניסה לעתיד מזהיר

ואז הגיע אותו ערב. משמרת רגילה. מטופלת ממתינה לניתוח למחרת. בדיקה גופנית שגרתית. שום דבר יוצא דופן.

חודשיים לאחר מכן הוא נקרא לחקירה בנציבות שירות המדינה.

החשד – בום: הטרדה מינית ומעשה מגונה. לא "הערה לא במקום", אלא האישום החמור ביותר שאפשר להטיח ברופא בתחילת דרכו.

עופר בקושי זכר את המקרה. מבחינתו זו היתה עוד משמרת בעבודה. לאחר מאמץ הצליח להיזכר במעומעם מה בדיוק היה שם, בדיקה שגרתית של מטופלת בחדרה. למרות זאת, עופר היה כל כך נבוך ומשותק מבושה שהחליט לא לספר לאיש את אשר עובר עליו. הוא גם לא התייעץ עם עורך דין – וחשב לתומו שכמו שזה בא, כך זה ייעלם – טעות גדולה!

העונש שבא לפני המשפט

רבים לא יודעים אבל הליך השעיה של עובד מדינה הוא הליך מינהלי נפרד לחלוטין מהמשפט עצמו בבית הדין. וכך, עוד לפני שהוגש כתב תובענה לבית הדין למשמעת ועוד לפני שבית הדין שמע ראייה אחת – מ"מ נציב המדינה החליט להשעות את עופר מעבודתו כרופא בבית החולים עד תום ההליכים המשפטיים מן הטעם הפשוט כי על פניו השארתו כרופא במחלקה תפגע באמון הציבור ובטוהר המידות הנדרש מעובדי מדינה.

עופר איבד בין רגע את משרתו ומעמדו. חלום חייו התנפץ, עמיתים התרחקו ממנו ולמשפחה הוא סיפר על "ריב בעבודה" שבגינו הושעה. ולמרות שעופר עבר בדיקת פוליגרף ונמצא בה  דובר אמת זה לא עניין אף אחד. לא את הנציבות, לא את בית הדין.

ניהול המשפט בבית הדין למשמעת של עובדי המדינה

כמעט שנה אחרי, הוגש כתב תובענה נגד עופר. כשהתיק נחת על שולחני, יכולתי לראות איך קריירה שלמה עלולה להתנפץ. מי יאמין לעופר בתיק של גרסה מול גרסה?

אני!

כשחפרתי בתיק גיליתי שהתיק כולו נשען על גרסה (בעייתית מאד) של מתלוננת לצד מחדלי חקירה בולטים, אלמנטים עובדתיים שלא נבדקו, חוסר בקיאות של גורמי החקירה בחומר ועוד.

אמרתי לעופר בזהירות: "יש פה סדק של תקווה, אבל הכל תלוי במידת האמון שבית הדין יעניק לך ולה". ככה פשוט.

ההחלטה: הסדר טיעון או קרב? משפטי

לכן, עמדתי בפני דילמה – לנסות לסיים בהסדר מיטיב, או להילחם עד הסוף?

"אני לא זוכר את המקרה," עופר אמר לי, "אבל בוודאות לא עשיתי שום דבר רע. ואני רוצה את חיי בחזרה".

הסתכלתי על העיניים שלו. ראיתי פחד. וראיתי אמת. יצאנו לדרך להילחם על שמו הטוב, על הקריירה.

יום המשפט

המתלוננת נכנסה לאולם בביטחון, כמעט בהתרסה. העידה כאילו למדה את הדברים בעל פה, מדי פעם הזילה דמעה (כנדרש) והעיפה מבטים רושפים לעבר עופר. אחרי שסיימה את עדותה הראשית, הגיע תורי לחקור אותה.

חקירה נגדית היא אף פעם לא רגע קל לא למתלוננת ולא לעורך הדין. חקירה נגדית של מתלוננת דורשת תמיד נשימה עמוקה לפני. חקירה נגדית היא לב המשפט, היא לא נועדה להשפיל אלא להאיר כשלים, בעיות וסתירות.

התחלתי:

שאלה אחת. ועוד שאלה. פרט קטן שלא מסתדר, ועוד פרט.

החיוך שלה הופך לכעס (עלי). העמידה האיתנה הופכת כפופה. התיאורים שמסרה לא מסתדרים עם נתונים אחרים שהצגתי לה, עוד לא הגעתי לחצי מהדרך והגרסה שלה קרסה. סתירה אחרי סתירה עד שלא יכלה להמשיך.

היא קמה – וברחה מהאולם. זה היה קשה.

הסוף (או ההתחלה?)

המתלוננת סירבה להמשיך בעדות. התמונה הראייתית השתנתה מהיסוד. בית הדין זיכה את עופר באופן מוחלט. השעייתו בוטלה לאלתר.

המסר שצריך להישמע

אני מכבדת מתלוננות אבל גורלו של אדם לא יכול להיקבע על סמך עדות בלתי סבירה, או פרשנות רעועה של מתלוננת.

חקירה נגדית, גם כשהיא קשה, היא הכרחית. היא בלם! היא חושפת מחדלי חקירה ומציגה תיזה אחרת לסיטואציה על ידי הצלבת פרטים ומידע שהיה חסר, היא המקום שבו העובדות "מדברות" ובמקרה שלנו היא זו שהצילה רופא צעיר מהרס מוחלט.

וצריך לזכור כי המערכת צריכה להגן על נפגעות עבירה. אבל אסור לשכוח שגם חשודים הם בני אדם – והם חפים מפשע עד שיוכרע אחרת בבית המשפט, אם יוגש כתב אישום. 

למה בחרתי לספר את זה?

עופר חזר לעבודה לפני מספר ימים. משקם את הקריירה שלו מחדש. אבל השנה שעברה עליו – הפחד, הבושה, הבדידות – אף אחד לא יוכל לפצות אותו על אובדנם ועל המחיר האישי והנפשי ששילם.

הטעות הכי גדולה שלו הייתה שלא שיתף ולא התייעץ עם עורך דין פלילי לפני חקירתו.

הוא חשב שזה יעבור מעצמו. שהאמת תנצח לבד. אבל האמת לא מנצחת לבד – קל להגיש תלונה. קל להאמין למתלוננת. קל לסמן אשם מיידי. אבל האמת

היא תמיד מורכבת והיא לעולם לא נמצאת אצל צד אחד בלבד!

אני כותבת את זה כי מדי יום אני פוגשת באנשים שנמצאים בדיוק במצב שעופר היה בו. אנשים שהחיים שלהם התהפכו בין רגע. שלא יודעים למי לפנות, מתביישים לספר, מקווים שזה פשוט ייעלם. אבל זה לא נעלם.

וכל יום שעובר בלי הגנה ראויה והכוונה נכונה – הוא יום שמקשה על הסיכוי לזיכוי. אל תישארו עם זה לבד.