א' גבר בשנות ה 50 זומן לחקירה במשטרה, יחידת הסייבר איתרה במחשבו עשרות סרטונים שהכילו פרסומי תועבה ובחלקם קטינים. נטען כי א' החזיק בסרטונים אלה וצפה בחלקם. א', לא חשב כי החזקתם של סרטונים כאלה היא עבירה. היום הוא מבין שטעה, ומתבייש בזה מאד. אבל, החוק הוא יבש וברור וקובע כי מי שמחזיק ברשותו פרסום תועבה ובו דמויות של קטינים או אפילו רק צורך זאת, דינו מאסר. אלא אם החזיק או צרך את הפרסום בתום לב. למידע נוסף אודות הדרך הנכונה להתנהלות בחקירת משטרה קראו את המאמר – חקירה במשטרה.
והעקרון הזה הגיוני – המחוקק מניח כי צריכת תכנים פדופיליים תעודד מעשים ולכן על מנת להגן על גופם, שלומם ונפשם של קטינים, יש להנהיג אכיפה ברורה וענישה מרתיעה. הסברתי את כל זה לא', שלא רק התבייש במעשיו, אלא גם נחרד מהאפשרות, הסבירה, כי יוטל עליו עונש מאסר. "יש לי דרך משפטית להוציא אותך מזה" אמרתי לו. לא הבטחתי דבר. רק ביקשתי שישתף איתי פעולה לאורך כל הדרך וכך היה.
כעבור שנתיים, במרוצתם ליוויתי את א' "יד ביד" בכל מהלך וצומת משפטיים, התייצבנו א' ואני בבית המשפט. טענתי טענות משפטיות, הצגתי פסקי דין דומים, הפניתי להנחיית פרקליט המדינה, הצגתי את המלצות גורמי הטיפול, אותו השלים א' בהצלחה ענקית, והראיה כי הערכת המסוכנות המינית בעניינו היתה הכי נמוכה שיש. ובנוסף מספר לא מבוטל של עדי אופי, ובהם גם הממונים עליו בעבודתו, התייצבו בבית המשפט לספר בשבחו.
בסיומו של הדיון הארוך, השתכנע השופט להעדיף את ההליך השיקומי ולא להטיל עליו מאסר כדרישת הפרקליטות. כל מי שנכח באולם התרגש מן האופן שבו השלים א' את התהליך המדהים והבריא ממעשיו. לדעתי, גם השופט.
