תלונת שווא על הטרדה מינית

ניתן לפנות למשטרת ישראל ולהלין נגד הגורם שהפיץ את דברי השקר או שהגיש מיוזמתו תלונה שקרית על הטרדה מינית. תלונה זו צריכה להתקבל בהתאם לעבירה ספציפית המופיעה בחוק העונשין, על פי המקרה ונסיבותיו:

מסירת ידיעה כוזבת על פי סעיף 243
סעיף זה קובע כי כל המוסר תביעה פלילית כוזבת וביודעין, צפוי למאסר עד שלוש שנים. במקרה של עבירה מסוג פשע, המאסר עד חמש שנים.

עדויות סותרות על פי סעיף 240א'

לפי סעיף זה, אדם שמסר הודעה או עדות שקיימת בהן סתירה עובדתית או מהותית לעצם העניין ושעשה זאת במטרה להטעות, צפוי למאסר של חמש שנים.

מתן עדות שקר על פי סעיף 237

סעיף זה מתייחס למתן עדות כוזבת ביודעין בהליך שיפוטי ובדבר מהותי הנידון באותו הליך, שעונשו הוא מאסר עד שבע שנים. אם נמסרה עדות שקר בעבור טובת הנאה כלשהי, המאסר עד תשע שנים.

הנחיה 2.5 של פרקליט המדינה

תופעת תלונות השווא, על אף חומרתה, מהווה אחוז מועט מכלל התלונות על הטרדה מינית בישראל, דבר שמביא להגשה נמוכה מאוד של כתבי אישום מצד הפרקליטות. גם אם הוגש כתב אישום בנדון, סופו כמעט תמיד להסתיים בענישה קלה בלבד, דבר שכמובן מגביל את ההרתעה הציבורית ומאפשר לגורמים פוגעניים להמשיך במעשיהם באין מפריע.

 לכן אחת הדרכים בהן ניתן לבלום את התפשטות הנזקים של תלונת השווא היא שימוש בהנחיה 2.5 של פרקליט המדינה, שקובעת את מדיניות ניהול ההליכים אל מול המתלונן השקרן, לרבות הנחיות מפורשות בנוגע לתלונות שווא על עבירות מין בעיקר בתוך המשפחה.
לפי הנחיה זו, ניתן לנקוט בהליכים פליליים גם במקרה של עבירות אלימות ומין וזאת בכפוף לאישור של פרקליט המחוז או משנה לפרקליט המחוז. הנחיה זו מאפשרת, במקרה של העמדה לדין והרשעה ממנו, לגזור גם תשלום פיצויים לקורבן תלונת השווא.