איך את מסוגלת להגן על עבריין מין (כמעט)?

שנה וחודשיים זה הזמן שגזלו לך מהחיים מהיום בו מישהי התלוננה נגדך ש"נגעת בה" שביצעת בה מעשים מגונים ועד ליום בו החליטה הפרקליטות שאין צל של ספק בקשר לחפות שלך.
ואתה – מורה בכיר ומוערך והשם שלך יקר מפז. כמה שנים השקעת כדי לבסס את המעמד שלך? את המוניטין המקצועי שלך?
כבר 30 שנים ויותר אתה מנהיג הוראה אחרת במקצוע השוחק הזה. רואה איך הדורות משתנים לך מול העיניים, זוכר דורות של הורים (מהם גם היו תלמידים שלך) שהם מכירים ומוקירים אותך. האהבה שלך לתלמידים ידועה, תמיד היית בצד שלהם, קודם כל.

ובקר אחד – אתה מוזמן לחקירה במשטרה, לא מספרים לך למה, רק מבקשים שתגיע. אתה בטוח שזו "שטות", עניין של מה בכך, אולי לתת פרטים על תלונה נושנה שלך נגד שוטר תנועה? אולי לתת עדות אופי על תלמיד שלך שאולי הסתבך (שוב) בעישון ג'וינט? הרי אתה לא משפטן ובטח לא עורך דין פלילי ולכן לא דאגת. גם לא היתה לך סיבה. הבטחת לאשתך שאתה חוזר תוך שעה.

למזלך, לאשתך, ל' נקרא לה, היתה "תחושת בטן" שמשהו לא הגיוני קורה כאן. (קוראים לזה אינטואיציה חדה). היא התקשרה אלי הרגעתי אותה בשיחת הטלפון הקצרה וביקשתי ממנה דבר אחד: אם אתה תתקשר אליה במקרה במהלך החקירה במשטרה, שתאמר לך שיש לך עורכת דין פלילית. ושאתה חייב להתייעץ איתה לפני הכל וקודם כל. ואכן התקשרת.

הסתבר שאתה חשוד במעשים מגונים באחת התלמידות שלך. "איזה מזל שהתעקשת עלי" עוד תגיד לי יום אחד.
את שמה של הנערה לא זכרת ולמען האמת גם לא את פניה. טענת כי מעולם לא ביצעת את מה שנטען. אבל איך תוכיח את זה? זו מילתה נגד מילתך. השמיים נפלו עליך. תיכף כותרת בעיתון תהדהד: "מורה מוכר וידוע מבית ספר יוקרתי במרכז הארץ חשוד במעשים מגונים בתלמידתו", לצד תמונה שלך מאחת מסיבות הסיום בה אתה מחבק בנונשלנטיות קבוצת תלמידים והיא בתוכם. כתבה קצרה בת 300 מילים. כולם ידעו שמדובר בך, למרות הפיקסלים שניסו לטשטש את הפנים אבל לא את שאר הפרטים שכיוונו אליך. הכתבה תסתיים בהזמנת מתלוננות פוטנציאליות נוספות להגיע ולספר מה עשה בהן המורה הנערץ לפני שנים.
מאז, עברתם אתה ול' תקופה קשה. סביבכם כולם ראו שרזית, שאיבדת את שמחת החיים, את החשק לטייל, הפסקת את שחיית הבקר הקבועה. כולם ידעו אבל לא דיברו על זה (איתכם). חוץ מקומץ חברים ובני משפחה שידעו שאין מצב "שעשית דבר כזה". קיוו שמדובר בתלונה הזויה והאמינו שהאמת תצא לאור. רק אני בליבי ידעתי שאין באמת דבר כזה "האמת תצא לאור". זה עניין של ראיות. מספיקות או לא מספיקות כדי להפוך לך את החיים (הרבה יותר ממה שהיה עד עכשיו). הסברתי לך שנילחם עד הסוף "יד ביד" כדי לטהר את השם שלך וכך השתדלתי לאורך הדרך.

לפני כמה ימים, ב"אמצע הקורונה" קיבלת את המכתב הזה בדואר. סיפרת לי שהלב שלך דפק בכזו מהירות שחשבת שהוא תיכף יתפוצץ. פחדת לפתוח. ידעת שמה שיהיה כתוב בו ישנה לך את החיים.

שנה וחודשיים של סיוט מתמשך מיום ליום, של עננה כבדה ושחורה שמעיבה. של פחד מכל טלפון, הסתיימו במכתב קצר ולאקוני. ובו שורה יבשה: "התיק נסגר בפרקליטות מחוז ת"א פלילית".

שום כתבה בעיתון לא תיקנה את הפגיעה בך. לא החזירה לך את כבודך. גם לא התנצלות קטנה בשולי העיתון. כלום. כבוד שנרמס ונדרס לעד בדרך לאייטם הבא.
אבל אתה חזק וגם ל'.אתה תהיה בסדר. תחזור לטייל, לחייך, לחיות ולשחות, תיכף פותחים את הים.

ואני? שמחה בכל פעם מחדש – כל כך אוהבת את המקצוע שלי ואת העבודה שלי. כי במשפט הפלילי אין באמת שחור ולבן. יש סיפור. וסיפור כזה הוא בדיוק התשובה לשאלה שאני נשאלת בכל הרצאה -איך את מסוגלת להגן על עברייני מין (כמעט).

הצלחות נוספות של משרדי:
הגשת תלונת שווא במשטרה - איך עושים מהלימון לימונדה

הגשת תלונת שווא במשטרה

איך עושים מהלימון לימונדה? כל כך עצוב לגלות את ה"אינפלציה" בתלונות השווא המוגשות על ידי אחד מבני הזוג נגד בן הזוג האחר במסגרת הליך הפרידה.

סגירת תפריט
Call Now Button דילוג לתוכן