- עו"ד עידית רייכרט
לא בכל יום מחליט בית המשפט לא רק שלא להחמיר בעונשו של נאשם אלא לסטות ממדיניות הענישה הנוהגת ולהסתפק בענישה מרתיעה בלבד (של מאסר על תנאי) כנגד מי שהורשע בעבירות של אלימות כלפי מי שהיתה בת זוגו.
אם הכותרת הזו עצבנה אתכם? אם אתם חושבים שזה לא בסדר? ושבתי המשפט "רכרוכיים"? אתם מוזמנים לקרוא על איך זה קורה ולמה לעיתים סטייה בשל שיקולי שיקום היא נכונה ומוצדקת.
אין מחלוקת שאלימות בין בני זוג היא דבר מכוער ומסוכן ומשום כך, נדירים המקרים בהם יסטה הית המשפט מהטלת עונש מכביד וגם אני נמנעת בדרך כלל מייצוג גברים שמכים נשים, אז מדוע בכל זאת הסכמתי לעזור לנאשם (נקרא לו אמיר)?
את אמיר הכרתי לפני כשנתיים בערך, כשפנה אלי לקראת סיום משפטו, לאחר שהורשע בעבירות אלימות (תקיפה סתם) ורכוש שבוצעו 4 שנים קודם לכן כלפי נעמה (שם בדוי כמובן) עמה היה בזוגיות ולהם שני ילדים קטנים משותפים.
כשאמיר הגיע למשרדי הוא ביקש להחליף ייצוג ופניו היו לערעור על הכרעת הדין (ועל כל עונש שיקבל), אמיר התיישב מולי כשבת זוגו (מזה 4 שנים) לצידו, והתרשמתי שהוא בקונפליקט עמוק. מצד אחד אמיר התקשה להכיר בהכרעת הדין וטען כי הוא קרבן בסיפור לא פחות מנעמה. אמיר כעס על כך שבית המשפט לא ראה את גם את מצוקתו, שמחל על הקינטורים האינסופיים שספג מצד נעמה ושהתעלם מקיומה של מערכת היחסים הכוחנית ההדדית שהתקיימה ביניהם ומצד שני ראיתי את אמיר הנבוך, המתבייש במעשיו המבקש לפתוח דף חדש ונקי. והקונפליקט הפנימי שאמיר היה מצוי בו היה ניכר עליו.
אמיר סיפר לי שבא מבית בו אלימות היתה שפה שגורה, כלפיו, כלפי אמו. שנכנס לזוגיות בגיל צעיר עם נעמה וקיווה בכל ליבו שאצלו זה יהיה אחרת. שהוא לא ישחזר את מה שספג בבית. אבל לאמיר לא היו כלים נכונים לנהל משברים, לפתור מריבות ומאד מהר על אף האהבה שהיתה שם, היחסים ביניהם עלו על שרטון והפכו לסיוט אחד גדול, עבור שניהם.
ביקשתי מאמיר לקרוא את הכרעת הדין והתברר לי שהשופטת, למרות קביעותיה החריפות בהכרעת הדין, הצליחה גם לזהות מבעד לאישומים והעדויות פס דקיק של תקווה, היא נעתרה לבקשת הסניגור הקודם והסכימה, לאפשר לשירות המבחן לבחון את האפשרות לביטול ההרשעה מבלי להבטיח דבר. וזהו אינו עניין של מה בכך.
"השורה הקצרה הזו בהחלטת בית המשפט, נכתבה עבורך" אמרתי לאמיר והוספתי: "יש בה מסר מסויים שכתוב "בשפת עורכי הדין" והמסר הוא שלמרות הכל היא "רואה" גם אותך, והיא חושבת שיש סיכוי גבוה שאם תכיר בבעיה שלך, בדפוסי ההתנהגות שלך ותטפל בעצמך תוכל להשתנות ובעיקר, שהיא מאמינה בך". ולכן הצעתי לאמיר, למרות שהגיע אלי למטרה שונה לקחת את ההזדמנות הזו בשתי ידיים. לשנות את הגישה ולחשב מסלול מחדש.
אמיר שתק, חשבתי לעצמי שאמיר בטח לא אוהב את מה שאמרתי לו, שהוא מפרש את עצתי כגישה "רופסת" ולא מספיק לוחמנית עבורו, אך זו היתה האמת המקצועית שלי (ערעור על הכרעת הדין היה נדחה כמעט בוודאות והעונש שהיה מקבל היה לכל הפחות מאסר בעבודות שירות אם לא מאחורי סורג ובריח) והתכוונתי לכל מילה שאמרתי לו. "מה אתה אומר על הדברים?" שאלתי
ואז, כאילו לחצתי על הכפתור הנכון – אמיר התפרץ בבכי תמרורים ובכה את עצמו לדעת. רגשות של כאב וצער ובושה וחרטה ועייפות יצאו ממנו בלי שליטה.
"מי שכתוב בכתב האישום זה לא אני שאני רוצה להיות. תני בי אמון, תעזרי לי " ביקש. ואני שבדרך כלל לא מייצגת גברים מכים, הסכמתי ויצאנו לדרך. ראיתי את אמיר האבוד עם פוטנציאל השיקום הגבוה.
וככה שנתיים של דרך טיפולית כנה ועמוקה שהוא עובר, לא בלי תלאות, ואני מלווה אותו במהלכה, הובילו לתוצאה מדהימה. אמיר התקלף אט אט משריון הגנה שהיה רגיל לו כל השנים, והכיר בחלקיו הפוגעניים. אמיר עשה עבודה מאומצת לצד בת זוגו הנוכחית שתמכה בו לאורך כל הדרך היא, בני המשפחה וחבריו הקרובים.
וכך ולמרות שאמיר ניהל משפט הוכחות וגם הורשע, החליטה השופטת, באופן חריג ולא בלי לבטים, לסטות ממדיניות הענישה הנוהגת ולאפשר לאמיר פתח לחיים אחרים לצד המשך הליך טיפולי תחת צו מבחן.
התוצאה הזו, אמנם לא היתה לרוחה של המתלוננת (כצפוי וזו זכותה) אבל אמיר היום מחוייב להמשך הטיפול, מחוייב לילדיו, מחוייב לעצמו ומחוייב גם להתנהגות מכילה כלפי המתלוננת על אף שהדפה את בקשות המחילה שלו.
והיום – בחלוף 6 שנים מאז שהתרחשו המקרים שתוארו בכתב האישום, אמיר לגמרי במקום אחר. מפוייס עם העולם, דבק בכלים להתנהגות מיטבית ומיישם אותם יום יום שעה שעה.
והסיפור של אמיר הוא הוא סיפור של בחירה. של נטילת אחריות, של הכרה בבעיה ושל עבודה סיזיפית לתקנה. אמיר קיבל הזדמנות לתפנית בחייו, אותה לקח בשתי ידיו ואני שמחתי להיות שם עבורו.
