התשובה הפשוטה לשאלה הזו, היא פשוט לא לעבור על החוק. זה כמובן ברור. אבל מה קורה במקרה שבו אדם חרוץ ומסור לעבודתו, נעדר עבר פלילי שמעולם לא הסתבך עם החוק, מעד ומצא עצמו מעורב בפרשת מעילה עצומה, כשהוא בורג קטן בה ודווקא נגדו ורק נגדו הוגש כתב האישום?
זה סיפורו של א' נקרא לו. בחור מתוק אבל יותר משהוא מתוק הוא בעיקר תמים. כך קרה שבנוסף לכך שהיה מסובך עד צוואר בפרשה (כי את הכל "הלבישו" עליו "הכרישים") הוא היה צפוי למאסר ממושך לאור דרישת הפרקליטות להטיל עליו עונש מאסר בין 12 חודשים ל 36 חודשים.
וא'? מצא את עצמו בהתלבטות חייו: מה לעשות? אם יודה בבית המשפט, לאור הראיות שהתגבשו נגדו בתיק, הוא עלול להישלח למאסר ועולמו חרב עליו, אם ינהל משפטו, אמנם עשוי לצאת זכאי (בעיקר בשל טענות משפטיות כגון הגנה מן הצדק ואכיפה בררנית) אך הסיכוי לכך נמוך ואם חלילה יידחה בית המשפט את טענות ההגנה – "הלך עליו". מה עושים?
א' פגש אותי לראשונה לפני כשנתיים. " אני בצרות, חייב את עזרתך, אני לא מסוגל לחשוב על יום אחד בכלא" אמר. "אני לא קוסמת" השבתי, ויצאנו לקרב על חייו.
צעדנו יחד דרך ארוכה. חיברנו ראיה לראיה, בנינו קו הגנה, תכננו אסטרטגיה משפטית, שאמנם היתה כרוכה בסיכון מסויים אבל האמנתי שרק ככה ננצח. וכך היה.
שלשום גזר בית המשפט את עונשו של א'.
בית המשפט אימץ את מלוא טענותיי, סטה ממדיניות הענישה ומדרישת הפרקליטות למאסר ממושך ולקנס, והטיל על א' 250 שעות התנדבות לתועלת הציבור והתחייבות להמנע מעבירה בעתיד. שזה בעצם לא עונש אמיתי.
לונה פארק של סערת רגשות הסתיימה באחת בהקראה קצרה וזריזה של גזר הדין.
" זה היה מפחיד" אמרה לי אשתו בסיום הדיון ודמעות על לחיה. "אבל האמנו בך לאורך כל הדרך, סמכנו עלייך" אמרו לי שניהם והודו בהתרגשות רבה.
תודה לשניכם, זוג יקר. עזרתם לי להראות שלעיתים הצדק מנצח.
כשהשופטת רואה לך בעיניים – סטייה בשל סיכויי שיקום גבוהים
לא בכל יום מחליט בית המשפט לא רק שלא להחמיר בעונשו של נאשם אלא לסטות ממדיניות הענישה הנוהגת ולהסתפק בענישה מרתיעה בלבד (של מאסר על
