עורך דין לעבירות מין - הקדמה
ילדה בת 10 ישנה בביתה ופתאום באמצע הלילה חודר פורץ אל הבית ואונס אותה.
זהו אינו תסריט בדיוני, זוהי כותרתו של כתב האישום שהוגש בשיאו של חודש יוני 2020 אל בית המשפט המחוזי בחיפה נגד בחור צעיר בן 21 שהחליט לפרוץ באישון לילה לדירה חיפאית בשכונה פסטורלית ומשלא מצא מה לגנוב, שינה דעתו ואנס ילדה קטנה כבת 10. "ככה יצא…"
ילדה שישנה בחדרה התמים והמתוק, ילדה שבטח לבשה בגד שינה נעים ועל מיטתה בובות פרווה נעימות, על הקיר, מן הסתם, איזו תמונת סלפי שלה עם חברותיה מתחבקות וצוחקות בקול ועל הרצפה שתי חולצות וזוג מכנסי ג'ינס קרוע שהמתינו בתורם למכונת הכביסה. כן. ילדה רגילה שישנה בחדר רגיל, במשפחה רגילה, שהתגוררה בשכונה רגילה, בעיר רגילה. ילדה רכה ותמימה בת 10 שנפשה נרצחה וגופה חולל באישון לילה רגיל אחד.
כיצד יתמודד עורך דין פלילי בתיק מורכב שכזה?
קשה עד בלתי אפשרית מלאכתו של עורך דין עבירות מין בתיק הזה. ולא בגלל המצב המשפטי הקושר את הנאשם למעשה (הראיות בתיק כוללות ממצאים פורנזים רבים (ממצאי DNA), הודאה במעשה, שיחזורו עוד). אלא כי מקרה כזה גורם לכל אחד, אפילו לעורך דין פלילי המתמחה בעבירות מין, שכבר ראה הכל, להזיל דמעה ולהצטמרר. מדובר באחד המקרים הקשים לעיכול.
מספר רב של שאלות ודאי יתעוררו במהלך המשפט. שאלות כגון: מה גורם לבחור צעיר, נורמטיבי לכאורה, לבצע פשע כל כך מחריד? מה יוכל לטעון להגנתו? מה העונש ההולם לעבריין שמבצע עבירות מין כאלה מזעזעות?
הגנת אי השפיות – האמנם?
מן התקשורת למדתי שקו ההגנה של הנאשם מחזיק בטענה של אי שפיות. טענה זו, לו תתקבל עשויה להוביל לביטול כתב האישום ולהכרזתו כאדם שאינו "בר עונשין". כלומר שהנאשם, זה שאנס עד זוב דם לא יישא באחריות פלילית על מעשיו. הטוען טענה שכזו יצטרך להוכיח לבית המשפט כי בשעת המעשה, הוא היה בלתי שפוי (בשל מחלה שפגעה ברוחו או בשל ליקוי בכושרו השכלי) ולכן לא היתה לו היכולת, בעת ביצוע המעשה, להבין את הפסול שבמעשהו או להימנע מעשיית המעשה.
לו תתקבל טענת הגנה של אי שפיות, יבוטל כתב האישום נגד הנאשם ובית המשפט יורה על אשפוזו בתנאי אשפוז או במרפאה ייעודית עד להחלמתו ולריפויו הנפשי. הרציונל העומד בבסיס הגנת אי השפיות הוא כי לא ניתן לשפוט אף אדם אשר בעת המעשה לא ידע להבחין בין טוב לרע או שהיה חסר יכולת לשלוט על מעשיו.
בעיני, יתקשה הנאשם להוכיח טיעון זה כאשר חומר החקירה מלמד כי קודם למעשהו המתועב, שקל היטב את פעולותיו. כך למשל, החליט שלא לגנוב את רכב המשפחה מכיוון שחשש כי התנעתו הכרוכה בהפעלת קודן עלולה להפעיל אזעקה, על כן, נמלך ממעשיו וחזר לתוך הדירה. כלומר: הנאשם היה בעל כושר שיפוט לא רע בעת ביצוע המעשים, ידע לתכנן את מהלכיו ונמנע מפעולה שהגבירה את הסיכון להיתפס. משמע – הנאשם בהחלט הבין את פשר מעשיו ומן הסתם גם את הפסול שבהם ובכל זאת לא נמנע מעשותם. האמנם זהו אדם בלתי שפוי בעת ביצוע המעשים?
הודאה – נטילת אחריות ושיקום – האם זה מספיק?
היה וטענת ההגנה לאי שפיות תתמוטט, כפי שאני מעריכה שיקרה, ישלוף, הנאשם את תכנית ב' מן המגירה, שיכולה להביא להקלה בעונשו. כזו היא לעיתים מלאכת הסנגוריה: ניתוח קר של ראיות כאילו מדובר בתרגיל משפטי מנותק מכל רגש ותפירת "חליפת הגנה" ייחודית ונכונה לכל נאשם ונאשם עד להצלחה המקסימלית עבורו. מלאכת מחשבת.
להבנתי, הראיות שבתיק כוללות, בראש ובראשונה את "מלכת הראיות" הלא היא הודאת הנאשם. ואם לא די בכך, הנאשם אף שיחזר בנוסף את המעשים בפני חוקרי המשטרה. במצב דברים שכזה, אני מתקשה לראות כיצד יכפור הנאשם בעובדות כתב האישום ויטען בבית המשפט בפתח משפטו "לא עשיתי", או כי "גבו ממני את ההודעה בכח, בניגוד לרצוני".
טעות בעיני לבחור בקו הגנה של כפירה וניהול משפט מקום בו קיימת תשתית ראייתית מוצקה אשר עשויה בסבירות גבוהה להביא להרשעה. אסטרטגיה שכזו אמנם תגרור את ההליך המשפטי משך תקופה לא מבוטלת אך באותה נשימה גם תגרור את התביעה להביא את ראיותיה ולהשמיע את עדיה.
אז לא תשאר עין אחת יבשה במיוחד כשיעידו בזה אחר זה, חוקרת הילדים, הורי הקטינה, הרופאה שבדקה אותה ועוד. בפני בתי המשפט תצטייר אט אט תמונה ראייתית מצמררת, שלא תותיר כל ספק סביר בדבר אשמתו של הנאשם, והוא יורשע באונס.
לכן, לעיתים כשפסיפס הראיות כולו אינו מותיר צל של ספק בדבר האשמה, לא יהיה זה מופרך לשקול קו הגנה אחר: של נטילת אחריות והודאה בפני בית המשפט (ומן הסתם ייעשה הדבר בהסדר טיעון). קו הגנה שכזה חוסך בזמן שיפוטי, חוסך את העדת העדים ורותם את הנאשם לתהליך של שיקום (ויפה שעה אחת קודם). במקרה זה, זו תהא האלטרנטיבה העדיפה בעיני בה יצאו כולם נשכרים.
מה יהיה בסוף המשפט?
על פי רוב ומתוך ניסיוני רב השנים כעורכת דין לעבירות מין ישנם מקרים בהם בתי המשפט מעניקים חסד לנאשמים שנוטלים אחריות על עבירות המין שביצעו. השופטים מתחשבים ומקילים בעונשם של עברייני מין שמתחרטים על מעשיהם ומוכיחים כי מעדו, כי טעו כי פעלו מתוך מצוקה קשה, השופטים בוחנים את עולמם של אותם עבריינים, את עברם, את תהליך השיקום שעברו ואת הסיכוי להישנות המעשים בעתיד ומכריעים בהתאם.
עם זאת, במקרה זה אני מסופקת שכך יעשה. הרי ככל שיבחר הנאשם בקו הגנה "התקפי" הכולל כפירה במעשיו איך יוכל להרתם להליך שיקומי הכרוך בנטילת אחריות ולהנות מפירותיו אם יטען כי לא עשה דבר?
אין ספק כי מדובר באחד ממקרי הפשע הקשים, הקיצוניים והבלתי נתפסים שנעברו לאחרונה, המחייבים בעיני הטלת עונש משמעותי וכואב ההולם את: חומרת המעשה ונסיבותיו המצמררות, את הנזקים הנפשיים שנגרמו לקטינה ולבני משפחתה, את הצורך בהרתעת הנאשם ובהרתעת עבריינים פוטנציאלים, את מידת התגמול ובעיקר את הצורך לשקף את אחריות החברה כלפי הקורבנות וכך כנראה יעשו השופטים אם ימצאו את הנאשם אשם לאחר ניהול משפטו.
כעורכת דין לעבירות מין אני מוכנה להמר כי במקרה כזה יוטל על הנאשם העונש המקסימלי הקבוע בחוק – 20 שנות מאסר. יום לא פחות מזה.
על עורכת הדין עידית רייכרט
עידית רייכרט, עורך דין לעבירות מין, פרקליטה בכירה בעברה בפרקליטות וכיום מתמחה בייצוג בעבירות מין והטרדה מינית, ייצוג נפגעות עבירה ובעיקר אנשים נורמטיביים שמעדו והסתבכו בעולם הפלילי.
הערה:
מאמר זה הינו למידע כללי וראשוני בלבד הנכון למועד כתיבתו. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי עם עורך דין פלילי בחיפה לגופו של עניין ודאי אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי לפני חקירה פלילית ולפני נקיטה בכל פעולה אחרת.
